פסק בוררות חלקי הינו בבחינת "פסק בוררות" אשר ניתן לבקש את אישורו או ביטולו

השופט  י'  דנציגר:

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.12.07 בה.פ. 728/07 (כבוד השופטת ר' רונן), אשר הורה על מחיקת בקשה לביטול פסק בוררות חלקי שניתן ביום 29.3.07 על ידי הבורר, עו"ד דוד גילת (להלן בהתאמה - פסק הבוררות החלקי והבורר).

העובדות ופסק דינו של בית המשפט קמא

1.        בין המבקש והמשיבים, שהיו שותפים בעסק של סוכנות לביטוח, התנהל הליך בוררות בפני הבורר, במסגרתו התבררה תביעה שאותה הגיש המבקש נגד המשיבים. במסגרת התביעה האמורה, טען המבקש כי המשיבים הפרו את הסכם השותפות שנכרת בינו לבינם והונו אותו ואת החברה באמצעותה פעלו הצדדים (להלן - החברה), כאשר גזלו מחברה זו כספים וזייפו את מסמכיה. במקביל, הגישו המשיבים תביעה שכנגד נגד המבקש, שהתבררה אף היא במסגרת הליך הבוררות, במסגרתה העלו טענות שונות כנגד המבקש וחובות כספיים שלו כלפי החברה.

2.        בהתאם להסכמת הצדדים, נקבע כי הליך הבוררות יתנהל בשני שלבים, כאשר בשלב הראשון יקבע הבורר מי מבין הצדדים הפר את הסכם השותפות, אם בכלל, והאם על הצד המפר, ככל שקיים כזה, לפצות את הצד השני, ובשלב השני יקבע מי מבין הצדדים משך מן החברה כספים בעודף ובאיזה סכום. הבוררות התנהלה בהתאם לחלוקה האמורה, כאשר בתום השלב הראשון נתן הבורר את פסק הבוררות החלקי, במסגרתו קבע כי הסכם השותפות לא הופר על ידי מי מהצדדים, ולפיכך אף צד אינו חייב בפיצוי לצד האחר. בנוסף, קבע הבורר במסגרת פסק הבוררות החלקי את האופן בו יתברר חלקה השני השל הבוררות.

3.        ביום 14.6.07 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הבוררות החלקי (להלן - בקשת הביטול). המשיבים לא השיבו לבקשת הביטול ולא התייצבו לדיון שנקבע בפני בית המשפט קמא ביום 8.11.07. למרות אי התייצבותם של המשיבים, לא נעתר בית המשפט קמא לבקשת הביטול וקבע דיון נוסף, ליום 9.12.07, כאשר עד לאותו המועד לא השיבו המשיבים לבקשת הביטול.

           לדיון ביום 9.12.07 התייצב המשיב 1 ולאחר דיון קצר, קבע בית המשפט קמא כי לא ניתן להגיש בקשה לביטול פסק ביניים וכי מן הראוי להמתין עם הבקשה עד למתן פסק הבוררות הסופי, וזאת למרות טענותיו של המבקש לפיהן ניתן לבטל פסק ביניים וכי אין מקום למחוק את בקשת הביטול, לכל הפחות עד למתן פסק הבוררות הסופי.

           מכאן הבקשה שבפניי.

טענות המבקש

4.        לטענת המבקש, סעיף 1 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות) מגדיר "פסק בוררות" כ"פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים" ולפיכך, כל הוראותיו של חוק הבוררות, לרבות בנוגע לאישור או ביטול פסקי בוררות, מתייחסות גם לפסק ביניים. לטענתו, בתי המשפט נוהגים, כדבר שבשגרה, לדון בבקשות לביטול או אישור פסקי ביניים של בוררים, כאשר ההלכות החלות על אישורם או ביטולם של פסקי בוררות חלות גם על פסקי ביניים.

5.        לאור האמור לעיל, טוען המבקש כי אין בסיס לקביעתו של בית המשפט קמא לפיה לא ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות החלקי. לטענתו, דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי המשיבים כלל לא טרחו להשיב לבקשת הביטול ואף לא התייצבו לדיון הראשון שנערך בבית המשפט קמא בעניין. לפיכך, מבקש המבקש לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא.

תשובת המשיב 2

6.        לטענת המשיב 2, דין הבקשה להידחות על הסף, הואיל והיא אינה עומדת בתנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה למתן רשות ערעור על פסק דין בענייני בוררות. לטענתו, אין חשיבות לשאלה האם שגה בית המשפט קמא אם לאו, הואיל ומשעה שהסכסוך בין הצדדים אינו מגלה חשיבות משפטית או ציבורית, אין מקום ליתן רשות ערעור.

7.        לגופו של עניין, טוען המשיב 2 כי גם אם ניתן לערער [כך במקור - י.ד.] על פסק ביניים בהליך בוררות, הרי שפסק הבוררות החלקי נומק היטב ואין מקום להתערב בו הואיל ולטענתו, לא מתקיימת עילה המצדיקה את ביטולו. לפיכך, טוען המשיב 2 כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא גם מטעם זה.

8.        יצויין כי למרות שניתן למשיבים פרק זמן של 30 ימים לשם מתן תשובתם לבקשה ופרק זמן זה אף הוארך בכשבועיים לבקשת המשיב 2, המשיב 1 לא הגיש תשובתו לבקשה. בנוסף, במסגרת התשובה שהוגשה מטעמו, ביקש המשיב 2 לדון בבקשה מבלי לזמן את הצדדים לדיון בפני בית משפט זה.

דיון והכרעה

9.        לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתשובתו של המשיב 2, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

10.      אכן, צודק המשיב 2 בטענתו לפיה על פי ההלכה הפסוקה אין ליתן רשות ערעור על פסקי דין בענייני בוררות, אלא רק במקרים חריגים בהם עולה שאלה משפטית או ציבורית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים [ראו למשל: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605; רע"א 2766/06סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.08) (להלן - עניין סבג); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.08) (להלן - עניין גרוסמן)]. עם זאת, על פי ההלכה הפסוקה, יש ליתן רשות ערעור על פסקי דין בענייני בוררות, גם במקרים נדירים בהם נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: עניין גרוסמן הנ"ל, עניין סבג הנ"ל). סבורני כי המקרה שלפניי נופל בגדרם של אותם מקרים הנדירים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק, שכן נוכח טעותו של בית המשפט קמא, כפי שיפורט להלן, הותרת פסק הדין על כנו תגרום עיוות דין בלתי צודק למבקש. במה דברים אמורים?

11.      סעיף 1 לחוק הבוררות מגדיר פסק בוררות כדלקמן: